והאופן בו דו"ח זה קבע באופן ברור כי" לרה"מ מר אהוד אולמרט,למר עמיר פרץ שר הביטחון ולרמטכ"ל היוצא דן חלוץ היתה תרומה אישית מכרעת לליקויים ולכשלים כמו גם להישגים שנמצאו במלחמת לבנון ה-2".( שם,ע"מ 113). בהמשך ובאופן חריף יותר,מציין הדו"ח כי "רה"מ כשל בתפקידו כמנהיג הצריך להוביל את עמו לפעולה צבאית יזומה מתוך שיקול דעת ואחריות". (שם,ע"מ 131).
למרות זאת בחר רה"מ לא לקחת אחריות והיה היחיד שלא עשה זאת עד כה. רה"מ פעל בניגוד למודל האחריות האישית(תומפסון 1980) ,מודל המטיל אחריות אישית על מקבל ההחלטה תחת שני קרטריונים
1. קריטריון הסיבתיות-תוצאה נתונה לא היתה מתרחשת אלמלא מעשה או הימנעות של אדם מסויים. הקריטריון הזה אינו מספיק כשלעצמו ולכן מצטרף אליו 2.קריטריון האחריות מבחירה -הקובע כי אדם יהיה אחראי למעשה כל עוד היה יכול לפעול אחרת.
במקרה של מלחמת לבנון השנייה דומה כי שני הקריטריונים תקפים וקיימים במקרה של רה"מ.
כעובדה- בישראל כמו בישראל,נקעה נפשו של הציבור משחיתותם של הפוליטקאים,כך שאפילו דבר זה לא הביא את מדינת ישראל של 2008 לצאת לרחובות כפי שהיה לאחר מלחמת יום כיפור בתנועה שהובלה ע"י מוטי אשכנזי,קצין ומפקד מוצב במלחמת יום כיפור.
. אחד מהלקחים החשובים ממלחמת לבנון - היה מצבו העגום של העורף,מידת פגיעותו והכשלים החמורים של רשויות המדינה לתת מענה הולם למתקפת פתע של טילים ארוכי טווח. לקחים נוספים היו בתחום מערך המילואים וכשירותו ועצם נכונותה של " מדיניות ההכלה המפורסמת" בה ישראל מבליגה ועוצמת עין להתעצמותו של ארגון טרור עוין ושלוחה אירנית הפועלת בגבולנו הצפוני.
לגבי העורף-בימים אלו מתקיים תרגיל חירום לאומי שמטרתו העיקרית היא לבדוק את מוכנות המדינה והגורמים האחראים לתרחישי מלחמה ומתקפות משולבות של טילים ופיגועי טרור.
צריך לקוות שיש בתרגול זה אכן למידה מלקחי העבר וניסיון לתכנן תחת לאלתר לקראת העימות הבא.
האלתור הישראלי הידוע בא ממ גורמים אותם מציינים שקרנסקי וזלמנוביץ(1999) ואביא את המרכזיים שבהם.
1.גורמים אישיים-יש אנשים ומנהיגים כמו דיין,שרון וכנראה אולמרט, המוכנים לקחת סיכונים או לחלופין לא מודעים לסיכונים שבפעילותם.
2.גורמים תרבותיים-בישראל באופן יחסי יש סובלנות רבה יותר לאלתורים מאשר במדינות כמו גרמניה,צרפת ברטניה.
3.גורמים סביבתיים-סביבת מרובת לחצים כמו מדינת ישראל עלולה לעודד מדיניות של אילתורים על חשבון תיכנון.
4.דחיפות-ראייה של מצבים כדחופים,סכנה מיידית ואז חייבים לאלתר פיתרון.
5. חלופות קיימות-עד כמה ניתן לתכנן בנסיבות הנוכחיות,מה עדיף פעולה דחופה או מתוכננת,פעולה עכשיו או דחייה?
לגבי מלחמת לבנון השנייה,דומה שהיתה זו מלחמה שהתחילה ממבצע מאולתר (שהתגלגל והוכרז רק כמלחמה בסופו)ונבע מתחושת דחיפות ש"חייבים להגיב כאן ועכשיו" מבלי כנראה,לחשוב יותר מידי על חלופות נוספות כמו. 1. חטיפת מנהיגים בכירים ביותר מהחזבאללה.2. נטרול ממוקד של מנהיג הארגון3. פעולה מוגבלת - הסתפקות בהריסת רובע דוחא בלבנון מהאויר ויצירת לחץ פנים לבנוני אדיר שיכריח את נאסרללה למהלך של דיון מעמדת חולשה בנושא השבויים.
תרגיל החירום הלאומי לעומת זאת מלמד לכאורה, על ניסיון לתכנן על בסיס תרחיש עתידי כיצד אנו נפעל במידה ונתקיף ונותקף בחזרה או לחלופין נותקף ראשונים. אם אכן מדובר בלקח נלמד מהמלחמה,נקווה רק שאם נזדקק להערכות חירום זו,היא תיראה טוב יותר מאשר האופן בו נראו הגופים שהיו אמורים לשמור על העורף במלחמה האחרונה והאופן בו פוליטיקאים וקצינים בכירים קיבלו החלטות בפורומים מקצועיים ובשטח,תמונה שהציבור הישראלי אולי לא מינף להפגנות ברחוב אבל ספק אם ישכח אותה בעתיד.
מקורות:
Sharkansky,l. Zalmanovitch.y(1999)"improvisation in public administration and policy making in Israel".Public adminstraion Review,vol 60.no.4 pp 321-329.
Tompson,d.f(1980)"Moral Responsubility of public officials:The problem of many Hands"American Political Science Review,74:905-916
מאת: דודי אילת.
מנחה באוניברסיטה
הפתוחה ומרצה במרכז ללימודים אקדמים- אור יהודה. כמו כן
דוקטורנט בנושא אתיקה בניהול באוניברסיטת בן גוריון.
מנחה באוניברסיטה
הפתוחה ומרצה במרכז ללימודים אקדמים- אור יהודה. כמו כן
דוקטורנט בנושא אתיקה בניהול באוניברסיטת בן גוריון.
